<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' פדיון הבן</h1>
<h2>דף ח.</h2>
ת"ר עגל זה לפדיון בני טלית זה לפ' בני לא אמר כלום, עגל זה בה' סלעים לפדיון בני ה"ז פדוי, ואוקימנא אע"ג דלא שוי ה"ס בנו פדוי היכא דקבלה כהן עלוי', דבדעתו תלוי וסבר וקבל, כי הא דרב כהנא שקל סודרא לפדיון הבן אמר לדידי שוה ה' סלעים. אד"א לא אמרן אלא ר"כ דגברא רבה הוא ומבעי' לי' סודר, אבל כ"ע לא, כי הא דמר בר"א זבן סודרא מאימיה דרבה שוי עשרה בתריסר.
<h2>דף כט.</h2>
תנן כל מצות (האב) [הבן] על הבן אנשים חייבין נשים פטורות, ופרש בגמ' ה"ק כל מצות הבן המוטלות על האב אנשים חייבין נשים פטורות, תנינא להא דת"ר האב חייב למול בנו להשיאו אשה ללמדו תורה וללמדו אומנות וי"א אף להשיטו במים, רי"א כל שאין מלמד בנו אומנות כאלו מלמדו ליסטוס, לפדותו שנ' וכל בכור אדם בבניך תפדה והיכא דלא פרקיה אביו מחייב לפרוק נפשי' דכ' פדה תפדה, ואיהי מנ"ל דלא מפקדא לפרוקי בנה דכ' תפדה תיפדה כל שמצווה לפדות עצמו מצווה לפדות אחרים וכל שאינו מצווה לפ' עצמו אינו מצווה לפדות אחרים והיא אינה מצווה לפדות עצמה כשתגדל דכ' פדה תפדה כל שאין אחרים מצווים לפדותו אינו מצווה לפדות את עצמו. ת"ר הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם מצוה דגופי' עדיף, ופליגי ר"י ורבנן אי הוא ובנו לפדות ולית לי' אלא ה' סלעים משועבדין וה' בני חורין, ר"י סבר מלוה הכתובה בתורה כשטר דמי, בהני ה' בני חורי פריק לברי' ואזיל כהן וטריף ה' משועבדי לדידי' ורבנן סברי מלוה הכתובה בת' לאו ככתוב בשטר הלכך אינו פודה ממשעבדי ודידי' עדיף, ופודה עצמו מבני חורי ואינו פודה בנו [ע"ב]. ת"ר הי' לו ה' נשים ויש לו מהם ה' בנים, כולם חייבים לפדות שנ' וכל בכור בניך תפדה אע"ג דבכור לנחלה הראשון לבד דראשית אונו כ', לענין בכור לכהן בפטר רחם תלה רחמנא.
וכ' הגאון לענין פדיון בכור בן ישראל א"צ לפדותו אלא במעמד אותו כהן שפדה ממנו, ואם אבי הבן אינו למד הל' ברכות וסדר הפדיון ילמדנו אחר, וששנינו [מגילה כ"ג ע"א] הקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן, באדם שמקדיש קרקעותיו ולאדם שאמר דמיו עלי שצריך יו"ד בני אדם פקחין לאמדו כמה שוה, אבל בכור קצוב פדיונו ה' סלעים שהם כ"ח כסף וחצי וחצי דנקא, בפרק נזקין [ב"ק י"א ע"ב] נטרף הבכור בתוך ל' יום אין פודין אותו, דהו"א פדה תפדה לרבות קמ"ל אך חלק.
וכתב בעל הלכות כהן סומא מותר לפדות בכור דכ' בכהנים והיו קודש בהויתן יהיו. גרסינן בירושל' [שקלים פ"ב] ר"ב בשם ר"ל לפי שמכרו בכור של רחל בכ' כסף יהא כל א' פודה בנו בכ' כסף רבי פנחס אמר לפי שמכרו בכור של רחל ונפל לכל אחד ואחד טבע יהי' כל אחד ואחד נותן שקל טבע.
ומי שאינו פודה בנו עומד באסור גדול, והבן עצמו באסור אי לא פריק נפשי' כשיגדל. כבר כ' דא"צ למפרק אלא במעמד כהן דשקיל פדיון הקצוב, מיהו אי ניחא לי' לכנופי עשרה ליקרא בעלמא או לפרסומי ניסא או משום כבוד הבריות רשות בידו, כי הא [ב"ק ס"פ מרובה] דרב ושמואל ור"א אקלעו לבי שבוע הבן ואמרי לי' לבי ישוע הבן שהוא פדיון הבן. ר' שמלאי אקלע לבי פדיון הבן, בע' מיני' פשיטא [סוף פסחים] על פדיון הבן אבי הבן מברך, שהחיינו כהן מברך דמטי הנאה לידיה או אבי הבן מברך דעביד מצוה, אזל שאל בי מדרשא אמרו לי' אבי הבן מברך שתים, והלכתא אבי הבן מברך שתים. וחזי לן אי מת הבן לאחר ל' והאב נותן לכהן ה' סלעים דלא מברך שהחיינו המקום שקראנו בני בכורי ישראל וגאל אבותינו וצונו לפדות הבכורי' ולקדשם בקדושת שמו, יגאל אותנו בקרוב ויפדנו מכל צרה ויקדשנו כד' קדש ישראל לה' ראשית תבואתו, ונ' כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו.
